בכפר קטן התגוררו שני חברים קרובים, למרות הפרש הגילאים ביניהם. 

הקטן היה בן  6 והגדול בן 10.

יום אחד שיחקו הילדים בשדה ולא הבחינו שהם מתרחקים מאד מהכפר. לפתע נשמעה צעקה, החבר הצעיר רץ לעבר הקול וגילה את חברו הטוב יושב ובוכה בתחתית באר נטושה. החל החבר לצעוק לעזרה, אבל הכפר היה מרוחק מרחק שעה הליכה ממקום ישוב כלשהו, לא היה סיכוי שמישהו ישמע. הילד הגדול בתחתית הבאר קרא לחברו: ״אתה חייב לחפש ולמצוא חבל או משהו״!. החל הצעיר לסרוק את השדה ואכן לאחר כמה דקות מצא חבל ישן! הוא זרק קצה אחד למטה לבאר ואחרי שחברו קשר החבל סביב למותניו, משך בכל כוחו עד שחברו הטוב הצליח לצאת מהבאר. חזרו הילדים לביתם וסיפרו על האירוע המרגש לבני הכפר. הסתכלו בני הכפר על שני הילדים בפליאה ואחד מהם שאל: ״איך יכול ילד בן 6 ששוקל 20 קילו אולי, למשוך החוצה מבאר ילד גדול בן 10?!״ ״איך באמת?״, שאל אחר, ״מה היה לך מנוף בכיס?...״. ״לא זו הסיבה שהוא הצליח״, נשמע לפתע קולו השקט של קשיש חכם מזקני הכפר, ״הוא הצליח משום שלא היה לידו אף מבוגר שאמר לו מה ילד קטן בן 6 לא מסוגל לעשות...״.


תת המודע שלנו הוא בעצם השתקפות לאמונות שלנו בעצמנו והוא תמיד יראה לנו שאנחנו צודקים. זאת אומרת שאם אני אחשוב שאני מסוגל לעשות משהו או לא מסוגל לעשות משהו בכל מקרה אני אהיה צודק. אנחנו שבויים בפרדיגמות שכל החיים טפטפו לנו מה אנחנו מסוגלים ומה לא. אנחנו מבזבזים את השנים שלנו על פקפוק, חוסר אמונה ופחד מהכישלון. 

תאמינו בעצמכם תאמינו שאתם יכולים ואז אפילו השמים לא יהיו הגבול בשבילכם. 
שבת שלום

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.