הרב גדליה חיון ייסד את ישיבת המקובלים בית אל שבירושלים ועמד בראשה במשך שנים רבות.
הרב חיון היה מקובל ומורה גדול, וריכז סביבו קבוצה גדולה של תלמידים שהיו למקובלים גדולים בעצמם.
באחד הימים הגיע לישיבה בחור צעיר מתימן בשם שלום ופנה לרב חיון בבקשה לעבוד כשַׁמָּשׁ בישיבה. "אעשה כל מה שיידרש: אנקה, אסדר ואכין שתייה חמה ללומדים. אנא! תן לי מקום בישיבה.". הרב חיון נעתר לבקשת הבחור הצעיר שבמהרה התגלה כזריז וחרוץ. בכל יום העיר השמש את הלומדים באשמורת השחר, סידר את הספסלים והספרים, חילק תה ללומדים וכשסיים את מלאכתו התיישב ליד הלומדים ועשה עצמו מנמנם. הלומדים התעלמו מן השמש, ולא ידעו שהוא מאזין לדבריהם ברוב קשב, ומבין היטב את סודות הקבלה.
פעם נתקלו הלומדים בשאלה עמוקה ומורכבת בתורת הסוד, שאפילו הרב גדליה חיון לא הצליח לפתור אותה. באותו הלילה כתב השמש שלום את התשובה לשאלה, וטמן אותה בספרו של ראש הישיבה. למחרת כשהחלו בלימוד, מצאו את הפתק ובו תשובה בהירה לשאלה העמוקה. הרב חיון הפציר בכותב המסתורי שיחשוף את זהותו, ובמהרה החלה מהומה – "מי כתב את הפתק?", אך איש לא הזדהה.
לאחר זמן שוב עלתה שאלה מורכבת בבית המדרש ושוב צץ בספרו של ראש הישיבה פתק ובו ביאור הדברים בדרך נפלאה. כך קרה פעמים מספר, והתעלומה הלכה וגדלה.
בתו של הרב חיון ביקשה לפתור את התעלומה ובאחד הלילות הסתתרה במשך כל הלילה בבית המדרש. כשהגיע השמש שלום וטמן פתק נוסף בספרו של ראש הישיבה, התגלה סודו.
בבוקר סיפרה לאביה הרב גדליה חיון שהשמש התימני הוא הוא הכותב את הפתקים. או אז פנה אליו הרב גדליה ואמר לו: "אתה גדול מכולנו. בוא והיה ראש הישיבה במקומי.". אך השמש הצנוע, שלימים נודע כרבי שלום שרעבי (רש"ש) סירב בכל תוקף להצעה. לאחר דין ודברים אמר לרב חיון: "אתה תהיה לראש ואנוכי אהיה לך למשנה."
כך הצטרף הרש"ש ללומדים בבית המדרש ואף נשא את בתו של הרב גדליה חיון לאישה, וכאשר נפטר הרב חיון הפך לראש הישיבה.