בשנת 1540 שלט בירושלים הסולטן הטורקי סולימאן אשר שמע את האגדה על הכותל והחליט לחפש אותו.
יום אחד ראה אישה זקנה ועל ראשה סל אשפה. האישה נכנסה לעיר דרך שער האשפות ורוקנה שם את האשפה.
כעס הסולטן וקרא לזקנה אליו. שאל אותה: היכן את גרה אישה זקנה? השיבה: במרחק של שני ימי הליכה מכאן. שאל: מדוע שפכת את הזבל כאן? ענתה: זו מסורת רבת שנים אצלנו במשפחה, עוד מימי הרומאים, להביא את האשפה ולשפוך דווקא כאן, ליד שער האשפות.
הטיל הסולטן על פועליו לחשוף את הכותל, אך הם עמדו נואשים מול הררי האשפה.
לבסוף פיזר הסולטן מטבעות זהב באשפה והפיץ את השמועה בין העניים בעיר.
מיד הגיעו המוני עניים והחלו לנבור ולחפור באשפה ולפנותה עד שנחשף הכותל כולו כמו ביום שנבנה.
וכך לאחר אלפי שנים שוב הצילו העניים את הכותל המערבי ושוב שימש משאת נפשם וגעגועיהם של כל יהודי העולם.