קאסר אל-יהוד (בערבית: قصر اليهود, תעתיק מדויק: קצר אליהוד; מילולית: "ארמון היהודים") הוא המקום שבו, על פי המסורת היהודית, חצו בני ישראל את נהר הירדן בכניסתם לארץ כנען. 

מעבר הירדן הוא מאורע המתואר בספר יהושע, שאירע בעת כניסת בני ישראל לארץ ישראל, במהלכו עברו בני ישראל מעבר הירדן המזרחי אל ארץ כנען, דרך נהר הירדן שנבקע באורח נס. 

בקיעת הירדן הייתה אות שנתן ה' לכך שיוריש לבני ישראל את ארץ כנען. סיפור המאורע מתואר בתחילת ספר יהושע: וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר. וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ — ספר יהושע, פרק ג', פסוקים ט"ו–ט"ז על פי המתואר, לאחר שדרכו הכוהנים נושאי הארון במי הירדן, המים בנקודה מסוימת נעצרו מזרימתם, ונערמו לחומה, ומאותה נקודה ואילך זרמו המים לכיוון ים המלח עד שנוצר מעבר יבש בקרקעית הירדן, כנגד העיר יריחו. 

לאחר שסיימו בני ישראל לעבור ואחרוני הכהנים עזבו את הנהר, חזר הנהר לזרום כמקודם. ”וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו”. 

נס בקיעת הירדן מוזכר גם בספר תהלים ונכלל בקריאת ההלל ומשולב כחלק מן ההלל בהגדה של פסח. בבית עברה השוכנת מול קאסר אל-יהוד, על הגדה המזרחית של נהר הירדן, הטביל, על פי המסורת הנוצרית, יוחנן המטביל את ישוע ואת מאמיניו, ואתר הטבילה נחשב כשלישי בקדושתו בעולם הנוצרי, לאחר כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר הקדוש בירושלים. טבילת ישו היא האירוע שבו הוטבל ישוע במי הירדן על ידי יוחנן המטביל, אירוע המסמן את ראשית פעילותו הציבורית של ישו. הטבילה מוזכרת בשלוש מתוך ארבע הבשורות בברית החדשה - מתי, מרקוס ולוקאס. הטבילה היא אחת מחמש אבני הדרך החשובות בחייו של ישוע שספרי הבשורה מתייחסים אליהן, לצד ההשתנות, הצליבה, התחייה ועלייתו השמיימה. רוב הזרמים בנצרות רואים בטבילתו של ישוע אירוע מכונן ובסיס לטקס הטבילה הנוצרי. בנצרות האורתודוקסית מציינים את הטבילה ב-6 בינואר, חג ההתגלות. בכנסייה הקתולית, בכנסייה האנגליקנית, בנצרות הלותרנית ובמספר זרמים נוספים בנצרות המערבית מציינים את החג בשבוע שלאחר מכן, כחג טבילת האדון. 

עוד מקובל לזהות באתר את המקום בו נפרד אליהו מאלישע ועלה במרכבות האש השמיימה. עליית אליהו לשמיים, הוא סיפור מקראי המופיע בספר מלכים ב', פרק ב'. התנ"ך מתאר בו את עליית אליהו הנביא במרכבת אש לשמים. תלמידו אלישע הוא היחיד שראה אותו עולה, ובזמן עליית אליהו הוא צעק ובכה על עזיבתו של אליהו. בנוסף מסופר כי נעמן שר ארם טבל במקום זה נַעֲמָן היה שר צבא ארם בתקופת בית אחאב. הוא מוזכר בתנ"ך בספר מלכים ב', פרק ה', שם מסופר על הירפאותו מצרעתו בעזרת אלישע. על פי המדרש, נעמן מונה לשר צבא ארם, לאחר שבמלחמה בין ארם לישראל, משך בקשתו לתומו ובמקרה הרג את אחאב. בספר מלכים מסופר שנעמן הצטרע. לאשת נעמן הייתה שפחה צעירה שנשבתה במלחמה עם ישראל, שספרה לה על נביא משומרון שיכול לרפא את נעמן. הדבר נודע למלך ארם והוא שולח את נעמן למלך ישראל עם פקודה לרפא את נעמן. מלך ישראל, שאינו מוזכר בשמו (לפי המיקום של הסיפור זהו יהורם בן אחאב), קורע את בגדיו, כיוון שהוא יודע שאין ביכולתו לרפא את נעמן, ומאמין שזו תואנה של מלך ארם לפתוח מלחמה עם ישראל. כשאלישע הנביא שומע על מצוקתו של המלך, הוא מודיע לו שישלח את נעמן אליו והוא ירפא אותו מצרעתו, וכך הוא גם ידע שיש נביא אמת בישראל. נעמן מגיע לביתו של אלישע וזה שולח אליו שליח שמוסר לו שעל מנת להירפא מהצרעת הוא צריך לטבול בנהר הירדן שבע פעמים. נעמן מזלזל באלישע, וטוען שהירדן הוא נהר קטן וחסר חשיבות לעומת הנהרות הגדולים שבארצו. עבדיו של נעמן משכנעים אותו לנסות זאת בכל זאת, נעמן טובל ובשרו נרפא ונהיה כבשר ילד. נעמן, שהגיע לישראל עם תשורות רבות, חוזר לאלישע ומציע לו מתנות כתודה על הריפוי. אלישע משיב שהוא לא רוצה דבר, ונעמן מבקש שיתנו לו אדמה מארץ ישראל כדי שיבנה מזבח לאלוהי ישראל בארם כי מעתה הוא יעבוד רק אותו, ומתנצל, שכאשר ילך עם המלך לבית רימון הוא יאלץ להשתחוות עמו. נעמן נענה בשתיקה והולך בחזרה לארם. 

קאסר אל-יהוד שוכן בחלקו הדרומי של נהר הירדן, 10 ק"מ מזרחית ליריחו ודרומית לגשר אלנבי. השם "קאסר אל-יהוד" הוא אחד השמות שניתנו לכנסיית יוחנן המטביל שבאתר, על שום צורתה המפוארת, אך הוא משמש את המתחם כולו. המתחם משתרע על פני שטח של 329 דונם השייכים לכנסייה היוונית אורתודוקסית. 

היסטוריה 

לאורך השנים נבנו לאורך גדתו המערבית של הירדן מנזרים ובתי הארחה לשימושם של הצליינים שהגיעו לטבול במקום. 

ריבוי המנזרים במקום הקנה לו את הכינוי "ארץ המנזרים". הכנסייה הראשונה שהוקמה בקאסר אל-יהוד, כנסיית יוחנן המטביל, נבנתה בתקופה הביזנטית (ככל הנראה בסוף המאה ה-5 או בראשית המאה ה-6). יסודותיו של המבנה המשמש אותה כיום נבנו במאה ה-12, והוא שופץ על ידי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית בשנות ה-50 של המאה ה-20. בשל המבנה המבוצר שלה ומיקומה הגבוה, נהנתה הכנסייה מביטחון יחסי, ולכן שימשה גם כבית הארחה לצליינים. 

בתקופה העות'מאנית, כאשר הצטמצם מנהג הטבילה בירדן לכנסיות המזרחיות והשלטונות העניקו את חסותם לטקסי טבילה על הגדה המזרחית של הנהר, ננטשו המנזרים בהדרגה. 

בתקופת המנדט הבריטי, התחדשה התיירות ליריחו ולאתר, ומנזרים חדשים הוקמו במקום. בין כנסיית יוחנן המטביל לבין אתר הטבילה עצמו הוקמו קפלות פרנציסקניות, ומדרום לאתר הטבילה, לאורך הנהר, נבנו מנזרים וכנסיות נוספים, ובהם מנזר סורי, מנזר קופטי, קפלה רוסית, מנזר חבשי ("דיר אל-חבש") וכנסייה רומנית. מצבם של המבנים הידרדר בעקבות רעידת אדמה ב-1956, ובמלחמת ששת הימים, כאשר השתלטה ישראל על אזור המנזרים, הם ננטשו מיושביהם. האזור הוגדר כשטח צבאי סגור והגישה אליו לא התאפשרה עוד, בעקבות פיגועים רבים שאירעו בו ובעקבות מרדפים רבים של כוחות צה"ל אחרי מחבלים שחדרו לישראל מירדן, האזור כונה ארץ המרדפים. גדר מערכת נמתחה ממערב למתחם, ולאורכה הוטמנו מוקשים. האתר שהיה שוקק חיים התרוקן ממבקרים. כחלופה למקום, הוקם ב-1981 אתר הטבילה ירדנית בכנרת. 

בשנות השמונים של המאה ה-20 חודשו טקסי הטבילה באתר בעקבות בקשת הפטריארכיה היוונית, ועם הזמן חידשו עדות נוצריות אחרות את הנוהג. 

מדי שנה ב-18 בינואר חוגגת הכנסייה היוונית אורתודוקסית את חג ההתגלות (אפיפניה) במקום. מיסה יוונית-אורתודוקסית נוספת מתקיימת בקאסר אל-יהוד מספר ימים לפני הפסחא. 

בבית עברה שמצדו המזרחי של הנהר, הנמצא בריבונות ירדנית, נבנו מספר כנסיות החל בשלהי המאה ה-20. 

האזור פותח באופן משמעותי והוקמה בו תשתית תיירותית נרחבת. לקראת ביקור האפיפיור בישראל בשנת 2000 ביצעה רשות הטבע והגנים עבודות באזור, שאפשרו את הגישה לנהר, ועבודות מקיפות יותר נערכו באתר ב-2003, לאחר שהירדן עלה על גדותיו וסחף חלק מהמבנים באתר. ב-2011 נפתחה למבקרים גישה לאתר הטבילה ולנהר ללא צורך בתיאום מראש. 

בדצמבר 2018 דווח שהסתיים פינוי המוקשים בשלושה מתוך שבעת המנזרים שמוקשו לאחר מלחמת ששת הימים. לאחר סיום העבודות צפויים המנזרים לחזור לידי הכנסיות, ולחזור לפעול לאחר שיפוץ.

 במאי 2019 נערך פינוי שדה מוקשים נוסף במקום וביוני אותה שנה נפתח גם המנזר הרומני למבקרים. 

פעם בשנה, נערכת צעדת "ראשוני ים המלח", האתר נפתח לכניסת מבקרים ללא צורך בתיאום, בשאר ימות השנה, למעט כנסיית יוחנן המטביל, המנזרים עצמם עדיין סגורים למבקרים מחשש לפגיעה מהמוקשים שנמצאים באזור, וניתן להגיע לאתר רק בתיאום עם הרשות, כשהביקור כרוך בחציית גדר המערכת.


 


מקרמה קישוט לקיר




סיכום

אחד המקומות החשובים לנצרות וליהדות. המוני אנשים מגיעים למקום מארצות רחוקות כדי לטבול ולקיים את הטכס אותו עבר ישוע ככתוב בברית החדשה



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.